בלומברג מכתירים את קרנית פלוג בתור הנגידה "המפתיעה" ביותר בעולם, כלומר שההחלטות שלה (שהן בעצם לא שלה, אלא של הועדה המוניטרית שהיא עומדת בראשה) היו שונות מהתחזיות של האנליסטים שבלומברג ראיינו יותר מאשר כל בנק מרכזי אחר.

האם זה טוב להיות מפתיעה? התשובה קצת מורכבת. באופן כללי, צעד מוניטרי כמו הורדת ריבית הינו יותר אפקטיבי כאשר הוא בלתי צפוי. כדי להבין את הרעיון הבסיסי צריך לזכור שהבנק המרכזי שולט בריבית הנומינלית, אבל המטרה שלו היא להשפיע על הריבית הריאלית
real interest = nominal interest – inflation.
ריבית ריאלית נמוכה גורמת למשקי בית לחסוך פחות ולצרוך יותר ולעסקים להשקיע יותר. כשהבנק מוריד את הריבית הנומינלית, חלק מזה מתבטא בעליה באינפלציה וחלק מזה בירידה בריבית הריאלית. הנקודה המרכזית היא שככל שהצעד מפתיע יותר, היצרנים מסוגלים פחות לעדכן את המחירים שלהם בזמן אמת, ולכן ההורדה מתבטאת פחות באינפלציה ויותר בהורדת ריבית ריאלית. ובשורה התחתונה, הורדת ריבית מפתיעה היא יותר יעילה (למשל, כדי להוריד את האבטלה).

מצד שני, כדי לשמור על יציבות מחירים בטווח הבינוני והארוך, חשוב שהבנק המרכזי ייתפס כאמין מבחינת יעד האינפלציה. כלומר, הציבור צריך להאמין שהורדות הריבית שמזרימות כסף למשק הן צעד מדיניות זמני שנובע מהסיטואציה הספציפית שהמשק נמצא בו, ושהריבית תועלה חזרה כאשר התנאים הריאליים ישתפרו. זאת אחת הסיבות שהפדרל ריזרב משדר שהם מתכוונים להעלות את הריבית בקרוב (בעגה המקצועית זה נקרא forward guidance).

לסיכום, אפשר לומר שלהפתעות יש יתרונות, אבל זה בתנאי שהן לא פוגעות באמינות של הבנק לטווח הארוך.