ארכיון חודשי: אוגוסט 2015

מאגר מידע פיננסי 2

פרופ' דוד לוי-פאור כתב מאמר דעה נוסף  על מאגר נתוני האשראי, וגם צירף אותו כתגובה לפוסט הקודם שלי. אני, לתומי גם עדיין לא מצליח להבין את ההיגיון של הטענות וגם לא מכיר שום מחקר אמפירי שתומך בהן. להלן, ההערות שלי על המאמר.

אם לא די בפגיעה בפרטיות האזרחים מעצם הקמת המאגר, הדרה ותיוג של קבוצות מוחלשות באוכלוסייה, וחיזוק נוסף של חברות האשראי, הרי שהמהלך אינו מלווה ברגולציה על חברות הדירוג וסוחרי האשראי החדשים. גורמים אלה עלולים להשתמש בדירוג האשראי כעלה תאנה שיחפה על התנהגות דורסנית ובלתי אחראית מצד כל סוחרי האשראי.

קודם כל, מוזרה לי הטענה שהמהלך אינו מלווה ברגולציה של חברות הדירוג. בחוק ההסדרים לא מוסבר האם המאגר ינוהל על ידי חברה פרטית או ציבורית (או ע"י בנק ישראל, למשל), ולא מוסבר מה תהיה הרגולציה. אני חושב שברור לגמרי שחייבת להיות רגולציה מאוד קפדנית על דירוגי אשראי, ואני תמה אם לפרופ' לוי-פאור יש מידע בנושא מעבר למה שמופיע בחוק.

לעניין ההתנהגות הדורסנית, כפי שהסברתי בפוסט הקודם, דירוג אשראי דווקא מגדיל את ההוגנות של שוק האשראי. גם היום לבנקים יש "דירוג אשראי" עבורנו בצורת ציון ששמור במחשבי הבנק. כשיוקם מאגר, נוכל לדעת מה הציון הזה ולערער עליו. יתר על כן, מכיוון שהדירוג משתמש בנתונים אובייקטיביים יותר, הוא דווקא מוריד את האפליה נגד לווים מסיבות לא ענייניות. למשל, Avery, Brevoort, and Canner חקרו את הסוגיה ומצאו שעל אף החששות שעלו בעבר, דירוג האשראי איננו מפלה לרעה אוכלוסיות לפי מאפיינים אתניים.

ההנחה היא שסוחרי האשראי יעמידו אשראי בהתאם למידת הסיכון של הלווה. מיותר לציין שסוחרים אלו, בנקים ושאינם בנקים, אינם מעוניינים בהכרח בלווים חסרי סיכון. הלווה האידאלי הוא מי שניתן לגבות ממנו תשואה אופטימלית – ואלה תמיד הלווים בעלי דירוג האשראי הנמוך, שאפשר לחייב אותם בתשלומי ריבית גבוהים, עמלות וקנסות, וגם להיות בטוחים שהם תמיד יפגרו בתשלומים, יתמכרו לאשראי, וישתעבדו במשך שנים לתשלומי ריבית מופרזים.

זו הפסקה השנייה הכי תמוהה בכל המאמר. בנקים מרוויחים על הלוואות רק אם הלווים מחזירים את הכסף. זה נכון שבנקים גובים ריבית גבוהה יותר מלווים מסוכנים יותר, ולכן התשואה גבוהה יותר כאשר הלווה עומד בתשלומים, אבל ההלוואות האלה גם לא מוחזרות לעיתים קרובות יותר. אני לא מכיר אף אחד בתחום הבנקאות שטוען שבנקים עושים רווחים גבוהים יותר על לווים מסוכנים יותר, ובטח לא בשוק האשראי למשקי בית. למעשה, אני די בטוח שזה ממש להפך.

אף שמטרתם של מקדמי הדירוג הוא רווחת הצרכן, בפועל הם מקדמים את רווחיות סוחרי האשראי ואת השוק המשגשג במוצר ממכר.

לא. פתרון של א-סימטריה במידע מייעלת את שוק האשראי ובמקרה שלנו המאגר צפוי להגביר את התחרותיות ולכן להוריד את מחיר האשראי ללווים.

לעניין "ההתמכרות": יש טענה לפיה חלק מהאוכלוסייה, מכל מיני סיבות, לוקח אשראי שהיה עדיף לו לא היה לוקח. אני באופן אישי פתוח לטענות על הצורך של המדינה לנהוג בפטרנליזם בתחומים מסוימים, ולכן אני לא שולל חוקי נשך ורגולציה אחרת שמגבילים את היכולת לתת הלוואות. יחד עם זה, זה נראה לי מוזר לעשות את זה באמצעים עקיפים. זה כמו להציע שכדי להקטין את צריכת האלכוהול של האוכלוסייה אנחנו נדאג לזה שמכבי תהיה מונופול בייצור בירה.

למעשה, ללווים לא תהיה בחירה אמיתית: אם דירוג האשראי אמין, אין סיבה שסוחר אשראי אחד ילווה במחיר שונה מסוחר אשראי אחר.

ברור. זה מה שנקרא שוק משוכלל: יש הרבה מוכרים והם חייבים להציע את מרכולתם באותו המחיר, כי אחרת הצרכן יעבור למתחרה. האם עדיף המצב היום שבו לבנק שבו מנוהל חשבון העו"ש שלי יש יכולת להציע לי הלוואה בתנאים טובים יותר מהמתחרים, כי הוא מכיר אותי טוב יותר?

המשמעות: במקום מונופול בשוק האשראי עלול להיווצר מונופול בשוק המידע הפיננסי שיחליש את התחרות ויפחית את כוח המיקוח של הלווים. במקום דואופול בשוק האשראי, נקבל מונופול בשוק המידע הפיננסי, שיחסום את התחרות.

כאמור, אני לא יודע מה פרופ' לוי-פאור יודע על הרגולציה המתוכננת, אבל לפי מיטב הבנתי אחת האפשרויות המרכזיות על סדר היום היא שאת המאגר תנהל רשות ממשלתית. כך או כך, מאגר מידע פיננסי, גם או הוא מנוהל על ידי חברה פרטית, זה לא בדיוק חברה מסחרית במובן הרגיל. החוק, בכל מקום שבו קיים מאגר כזה, קובע גם חובת דיווח של הבנקים אל המאגר וגם חובה של מנהל המאגר למסור מידע לבנקים לפי בקשתם ולפי תנאי החוק. אין ממש סכנה שהחברה שמנהלת את המאגר תפתח כוח שוק מונופוליסטי, ואני לא מכיר שום מקום בעולם שבו יש בעיה כזו.

מדוע יוזמי הדירוג מתעלמים מההשפעה ההרסנית של הדירוג על אזרחי ישראל, מסכנת השעבוד, מעושק הציבור ובעיקר מכך שהשקיפות שתתקבל מהדירוג היא של הלווה בפני ספקי האשראי: שקיפותו של החלש בפני החזק.

כאמור, השקיפות היא במידה רבה דו-צדדית. המלווה מקבל מידע על הלווה הפוטנציאלי, מידע שממילא קיים כבר בידי הבנק שבו מנוהל חשבון העו"ש של הלווה, והלווה יודע כיצד נקבע דירוג האשראי שלו ויכול לערער על ההחלטה.

 ארה"ב ובריטניה כבר הנהיגו דירוג אשראי פולשני, האם לדעתכם הצרכנים קיבלו בתמורה ריבית נמוכה יותר? התשובה היא שלילית. יש שם שוק אשראי גדול יותר, אבל אין שם בהכרח ריבית, עמלות וקנסות פיגורים נמוכים יותר.

וזאת הפסקה הכי תמוהה. קודם כל, לא רק ארה"ב ובריטניה אלא גם גרמניה, שוודיה, קנדה ועוד. שנית, כל המחקר  שאני מכיר מצביע על כך שהתשובה היא חיובית  ולא שלילית. המחקר מוצא חד-משמעית שהנהגת דירוגי אשראי מרחיבה את הנגישות לאשראי, ובמיוחד את הנגישות של אזרחים מהחלק התחתון של הסולם הסוציואקונומי, ר' למשל כאן, כאן, כאן, ודו"ח של ה-OECD. כמו כן, מחקר של הבנק הבין-אמריקאי לפיתוח מוצא שכמות ההלוואות ה"רעות" (אלה שלא מוחזרות) פחתה בכ-8%.

לסיכום, המאמר הזה מלא במילות תואר בומבסטיות (הרסני, פולשני, שקיפותו של החלק מול החזק), אבל אני עדיין לא מצליח להבין את המנגנונים שלפי פרופ' לוי-פאור יביאו לתוצאות שהוא צופה. כמו כן, כל המחקר האמפירי מצביע על כך שהתוצאות בפועל הן בדיוק הפוכות.

מודעות פרסומת