יאיר לפיד כותב:

אז ככה.

1. "משבר חוב" זה מונח שמתייחס לחוב הממשלתי, לא הפרטי, ובאופן כללי לא קשור בכלל לתופעה שמתוארת בפוסט.
2. ההפסד למשק מכך שהפרחים נבלו הוא בערך  100 שקל, לא מאתיים. אני כותב "בערך" כי זה תלוי למה מתכוונים בדיוק כשאומרים "ההפסד למשק", אבל בכל מקרה, הפרחים לא נצרכו רק פעם אחת. אם הפרחים היו נצרכים אז המחיר שהצרכן משלם (100 שקל) היו מתחלקים באופן כלשהו לאורך שרשרת הייצור של הפרחים (כולל חלק שהיה מגיע למי שסיפק את המימון לייצור הפרחים והפצתם), אבל זה לא שהמוכר היה מרוויח 100 שקל מלמכור והבנק עוד 100.
3. מה שיאיר לפיד מתאר בסיפור על הסחורה בחנות והפרחים זה פשוט הנזק הישיר שנגרם למשק כתוצאה מהסגר, כלומר, כתוצאה מכך שחלק מהפעילות הכלכלית לא מתקיימת בהוראת הממשלה. אני מבין שלדעתו הנזק הזה עולה על התועלת הבריאותית, או לחילופין, שאפשר היה להגיע לתוצאות בריאותיות טובות יותר עם פחות נזק לכלכלה. למעשה, אני אפילו מסכים. רק שהפוסט עצמו הוא דוגמא לשרלטנות. במקום להסביר מה לא נכון במדיניות ומה הוא מציע במקום, הוא משתמש ברטוריקה שנועדה לגרום לקורא להאמין שיש ללפיד איזו הבנה מעמיקה ומומחיות מיוחדת כך שאפשר פשוט לסמוך עליו.
4. יש כן כל מיני דרכים שבהן הנזק למשק מהפרחים שלא נמכרו גדול מ-100 שקלים. יש את המנגנון הקיינסיני הסטנדרטי: ההפסד שנגרם למוכר הפרחים מוריד את הצריכה הפרטית שלו; ויש גם מנגנונים שקשורים ספציפית לחוב. למשל, אם הבנק מעקל את חנות הפרחים וכתוצאה מזה נעשה בה שימוש עם פריון נמוך יותר. זו דוגמא למה שנקרא "מאיץ פיננסי", כלומר סיטואציה שבה העובדה שהפעילות הכלכלית המסוימת ממומנת על ידי חוב מגבירה את הנזק הנגרם מירידה בפעילות. זה בהחלט רלבנטי למצב המשק היום, ומצדיק התערבויות בשווקי האשראי, אבל, שוב, הפוסט של לפיד לא מגלה הבנה כלשהי בנושא.
5. עוד הערה אחרונה לסיום. אני לא חושב שזה חיוני שפוליטיקאים יכירו את המושגים הכלכליים הנ"ל. אפשר להיות ראש ממשלה מצוין ולהוביל תכניות כלכליות מצוינות בלי זה. היה רצוי בעיניי שלשר האוצר יהיה קצת יותר רקע בכלכלה, אבל גם זה לא קריטי. מה שמשגע אותי באמת זו התרבות שבה הצורה בה משהו כתוב חשובה יותר מהתוכן.