מקובל בישראל שנהגי מוניות מציעים לנוסע מחיר קבוע במקום להפעיל מונה כנדרש.
מכוון שנהגי מוניות ידועים כאנשים בעלי חושים עסקיים מחודדים ותובנות מעמיקות אל נפש האדם, אפשר להניח שההצעה שנהג המונית מציע משקפת את המקסימום שהנוסע הממוצע צפוי להסכים לו.
בחינה של ההצעות והשוואתן למחיר שאמור היה להיגבות בדיעבד מהפעלת המונה מאפשרת לחשב את מידת שנאת הסיכון האבסולוטית של הפרט (בהנחה שמדובר בסכום קטן ביחס לעושר של הנוסע).
פיילוט שערכתי בינתיים מראה על שנאת סיכון מאוד גבוהה.
כלכלה והירהורים אחרים 
א. איך תדע כמה הייתה אמורה לעלות הנסיעה לפי מונה?
ב. איך תוציא מהמשוואה את הרצון להמנע מעימות עם הנהג?
ג. האם נהג המונית מתאים את הצעתו להתרשמות שלו מהנוסע?
ד. איפה נכנס פה טריק ה"אני לא יודע כמה זה אמור לעלות, אסתכל במחירון / אשאל את הסדרן" המכניס סמכות חיצונית למשוואה.
ה. כשאלה נוספת למחקר – האם נהג המונית יעדיף נסיעה קצרה או ארוכה, ומה זה אומר על התייחסותו לסיכון.
אהבתיLiked by 1 person
אני רושם אותך בתור שופט אפשרי למאמר.
אהבתיאהבתי
אני רציתי לעשות משהו דומה בזמנו בסמינריון של הBA. מעבר לעובדה שלא היו לי מספיק נתונים (ולא מספיק כסף כדי לעשות אינספור נסיעות) ויתרתי על הרעיון אחרי כמה שיחות עם נהגי מוניות (כולם ירושלמים). השאלה שלי הייתה יותר נאיבית והיא האם יש בחירה שתמיד משתלמת לנוסע (כספית)?
מה שהנהגים אמרו לי כמובן שנהג לעולם לא יפסיד ונהג תמיד יודע מה מצב הכבישים (פקוק או לא). לכן בין כה וכה the house always wins.
אבל אני חייב להגיד שמניסיון וטעייה, תמיד העדפתי לסכם סכום מראש וזה כי אם כבר מצאתי את עצמי לוקח מונית זה היה במצב שהאוטובוס לא הגיע או שמיהרתי מאוד להגיע למקום היעד, ומצאתי שכאשר מסכמים סכום מראש הנהג ״להוט״ להגיע יותר מהר כדי למקסם את המרווח מעל המחיר ״שאמור״ היה להיות. אז יכול להיות ששילמתי כמה שקלים מעל המחיר ״הרגיל״, אבל לי זה היה שווה, וכך גם לנהג.
אהבתיאהבתי